<h1>ריטב"א — ע"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[ריטב"א ע"ז ט"ז ע"א]. דעת הראב"ד ז"ל דמודה רבי יהודה בזכר דההוא שפיר מרבע על הנקבה, ויש לסייע דבריו מדקתני בשבורה ולא קתני בשבורין כלשון תנא קמא, והא דאמרינן לקמן בארי שבור ואליבא דרבי יהודה ארי נקבה היא, וזה דוחק, והנכון דלא שני ליה והא דקתני בשבורה ארישא דמתניתין קאי דאיירי בבהמה גסה שהיא לשון נקבה, ותדע שבירושלמי [ה"ו] אמרו דלא פליג רבי יהודה אלא בזכר, ולא קשיא להו מאי דקתני בשבורה, ואע"פ שאין הירושלמי הולך בשיטת הגמרא שלנו, מ"מ נשמע מינה דשבורה לאו דוקא משום נקבה נקיט לה.
<h2>דף כה.</h2>
[ע"ז י"ג ע"א] אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה. וקשיא להו לרבנן למה לן כולי האי דהא אמר שמואל [ב"מ נ"ז ע"א] הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, וכי תימא דהתם בדיעבד דוקא, הא ליתא דודאי בזמן הזה אפילו לכתחילה נמי, דאמרינן בערכין [כ"ט ע"א] ההוא גברא דאחרמינהו לנכסי ואמרו ליה זיל שקול ארבעה זוזי ואחלינהו עליהו ושדינהו בנהרא ותשתרו לך מדשמואל, וההיא בין במטלטלי בין במקרקעי איתמרא דנכסי כל מידי משמע ואפילו מטלטלי בהמה ועבדים דכולהו איקרי נכסי, ואחרים תירצו בתוספות דהתם היינו משום דאחרמינהו לכולהו נכסי עביד ליה תקנה דלא ימות ברעב, וכיון דנחית לפדיון פרקינהו לכולהו שלא לחלוק בדבר כיון דכולהו בחד חרם איתסרו, ומחוורתא דמילתא דההיא דשמואל תקנתא היא, והאי מתניתין דינא קתני תקנתא לא קתני, וכן כתב רבינו אלפסי ז"ל.
<h2>דף לא.</h2>
וכולן שחזרו בהן. פירוש בעמי הארץ שקבלו עליהם דברי חברות קאי, שחזרו לקלקולן, ובאין עתה לחזור ולקבל דברי חברות, ורישא איתא במסכת בכורות [עי"ש ל' ע"ב], ורש"י פירש אגזלנים ועמי הארץ קאי, ורבינו אלפסי כתב גם כן כל הפושעים שחזרו בהן, ולפירושם לא ידעינן רישא היכא, דבההיא דבכורות לא איירי בגזלנים ולא בפושעים. והא דקאמר וחזרו בהן, נראה מפרש"י ז"ל שרוצה לומר שחזרו מפשעיהם ובאין לעשות תשובה ולקבל דברי חברות, ודקתני בדברי רבי יהודה בלישנא קמא חזרו בהן במטמוניות שבאו לחזור בתשובה בצינעא, ואין מקבלין אותן לפי שאין חזרתן שלימה ובלב שלם, ודקתני בלישנא בתרא עשו דבריהם במטמוניות, פירש ז"ל שעשו בתחילה עבירות שבידם במטמוניות, מקבלין אותם שהרי לא העיזו פניהם כל כך, זו שיטת רש"י לפי לשון הפירושים והיא הנותנת שהוא מפרש חזרו בהן כמו שאמרנו, וכן כתוב בתוספות, והקשו עליו דלישנא דחזרו בהן לא משמע הכי והוה ליה למימר שחוזרין בהן, ועוד מאי עולמית דקאמר רבי מאיר, ועוד דאם כן לרבי מאיר לא יקבלו עמי הארץ ופושעים שבאין לחזור ולקבל דברי חברות בשום ענין, וזה אין הדעת סובלתו, כל שכן דבבכורות מוכח דלכו"ע מקבלין אותם, ועוד היאך יאמר רבי יהודה שאם באים לעשות תשובה בצינעא לא יקבלו אותם דהא ודאי זו היא תשובה שלימה ושלא להחניף ולהטעות העולם, וכדקאמרינן לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר. לכן הנכון שחזרו בהן היינו שאחר שקבלו דברי חברות חזרו לקלקולן, ועל זה אמר רבי מאיר שאין מקבלין אותם עולמית, ורבי יהודה אמר בלישנא קמא שאם חזרו לקלקולם בצינעא אין מקבלין אותם שאין כונתם אלא להראות חסידות לעולם שלא יהיו נשמרים מהם, ובלישנא בתרא קתני שאם עשו בתחילה דברי חברות שקבלו בצינעא מקבלין אותם עכשיו, ואם לא עשאום מתחילה אלא בפרהסיא אבל ידענו שלא היו עושין אותם בצינעא, הא ודאי לא היתה קבלתם הראשונה אלא להטעות העולם ולכך אין מקבלין אותם עכשיו להחזיקם בחברים, וזו שיטת התוספות.
<h2>דף נג.</h2>
אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה. וקשיא להו לרבנן למה לן כולי האי דהא אמר שמואל [ב"מ נ"ז ע"א] הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, וכי תימא דהתם בדיעבד דוקא, הא ליתא דודאי בזמן הזה אפילו לכתחילה נמי, דאמרינן בערכין [כ"ט ע"א] ההוא גברא דאחרמינהו לנכסי ואמרו ליה זיל שקול ארבעה זוזי ואחלינהו עליהו ושדינהו בנהרא ותשתרו לך מדשמואל, וההיא בין במטלטלי בין במקרקעי איתמרא דנכסי כל מידי משמע ואפילו מטלטלי בהמה ועבדים דכולהו איקרי נכסי, ואחרים תירצו בתוספות דהתם היינו משום דאחרמינהו לכולהו נכסי עביד ליה תקנה דלא ימות ברעב, וכיון דנחית לפדיון פרקינהו לכולהו שלא לחלוק בדבר כיון דכולהו בחד חרם איתסרו, ומחוורתא דמילתא דההיא דשמואל תקנתא היא, והאי מתניתין דינא קתני תקנתא לא קתני, וכן כתב רבינו אלפסי ז"ל.
